העדפת ילד את אחד ההורים על פני האחר היא אחד המצבים השכיחים בשנות הילדות המוקדמות. לפעמים היא רוצה "רק את אמא", לפעמים הוא רוצה "רק את אבא" – ההעדפות עשויות להתחלף בתוך דקות ספורות, או להתפרשׂ על פני תקופה של כמה חודשים ("תקופת אבא"). כך או כך, העדפת הורה היא בהחלט תופעה רווחת בקרב ילדים צעירים.
נראה שלא במקרה למדנו כולנו, כשהיינו ילדים, לשנן היטב את התשובה ה"נכונה" לשאלת השאלות של הילדוּת: "את מי את/ה אוהב/ת יותר – את אמא או את אבא?" כי אילו באמת היו כל הילדים אוהבים, כל הזמן ובאותה מידה בדיוק, את שני הוריהם – מדוע השקיעו הורינו כל כך הרבה זמן ומאמץ כדי ללמד אותנו לענות "נכון" על השאלה המורכבת והרגישה הזאת? ומדוע אנחנו, כהורים, עושים זאת לילדינו?
 
לכל הורה קשה לשמוע שילדו מעדיף את ההורה האחר על פניו, במיוחד כאשר הילד לא מדגיש את העדפתו את אחד ההורים ("רק אמא תצחצח לי שיניים", "רק אבא יקריא לי סיפור"), אלא מבליט דווקא את דחייתו את אחד מהם ("לא רוצה שאבא ישב על ידי בשולחן!" "לא רוצה שאמא תשיר לי שיר!").
משפטי דחייה מסוג זה עלולים לעתים לעורר בנו רגשות אשם: "אני לא נמצא איתו מספיק", "אני לא מתעניינת מספיק במה שקורה לה". ולעתים הם עלולים לעורר בנו גם כעס: כלפי בן זוגנו, ואולי גם כלפי ילדנו "כפוי הטובה": "כל כך הרבה שעות אני איתה. את כל הנשמה אני משקיעה. ואז, אבא שלה רק עובר את סף הדלת בערב, ותוך שניות הוא מצליח לשבות את לבה!" 
כשאנחנו בעבודה, אנחנו מסוגלים לנהל את העולם כולו ולקיים יחסים חברתיים משגשגים, אבל משפט תמים אחד של פעוט בן שלוש עלול לפעמים לגרום לנו עלבון צורב, לפגוע בדימוי העצמי שלנו, ו"לרסק" – ללא הצדקה – את תחושת המסוגלוּת ההורית שלנו.
מצד שני, לפעמים לא קל להיות ההורה ה"מועדף". תחושת הגאווה הסמויה, אולי גם הניצחון, המתעוררת בנו כשילדנו מעדיף אותנו על פני בן או בת זוגנו, נמהלת מיד ברגשות אשם, ואולי גם בצורך עז להגן על ההורה האחר ולפצות אותו.
אכן, לא פשוט.
 
 
 
הסיבות להעדפת הורה אחד על פני האחר  
בהנחה ששניכם הורים טובים ומסורים, קשה לומר מה עומד ביסוד העדפותיו המשתנות של ילדכם.
בתקופות מסוימות של חייהם עשויים ילדים להעדיף את אבא, כמי שמייצג עבורם את האפשרות להשתולל, להתפרק ולהתרגש, ובתקופות אחרות את אמא, המייצגת עבורם את הרוך, החום, ההגנה והביטחון (וישנן, כמובן, משפחות שבהןהייחוסים שונים).
לעתים אין זאת אלא "תחושת בטן" הגורמת לילדכם להעדיף בזמן מסוים הורה אחד על פני האחר, ולא תמיד אנחנו יכולים לשים את האצבע ולומר מה משפיע על העדפה זו – אולי מגע ידו החם של אבא, אולי קולה הרך של אמא...
לעתים נועדה העדפת הורה מסוים "לפצות" על הזמן המצומצם שהילד מבלה עם הורה זה, הנעדר שעות רבות מהבית לצורכי עבודה, למשל. ובמקרים אחרים זה בדיוק להיפך: ילדים עשויים "להעניש" את ההורה הנעדר על שאינו נוכח מספיק בבית.
במקרים רבים, המשיכה האדיפאלית, כפי שתוארה על ידי פרויד, היא הגורמת לבת להעדיף אביה ("אני אתחתן עם אבא שלי!") ולבן להעדיף את אמו ("אמא שלי היא הכי יפה והכי חמודה בעולם!"), כאשר שנים לא רבות לאחר מכן עשויה דווקא ההזדהות המִגדרית (gender identification) לגרום לבת להתקרב ולהידמות לאמה, ולבֵן להזדהות עם אביו. ולעתים הילד פשוט מעוניין לחזות בפלאי תגובתכם הסוערת שעה שהוא מכריז: "אני אוהב רק את אמא! לא אוהב את אבא!". התגלית שלמילים כשלעצמן יש כוח כה רב עשויה להיות מלהיבה מאוד (אם כי גם מפחידה מאוד!) עבור הקטנטנים.
 
איך להתמודד עם התופעה 
מותר לכם להיעלב, אבל השתדלו לא להראות זאת לילדכם 
אי-אפשר להתכחש לדבר. כאשר ילדכם לא מעוניין בקרבתכם, התחושה המתעוררת בכם אינה נעימה, וטבעי שתחושו פגיעה מסוימת או עלבון. עם זאת, מומלץ מאוד שתשמרו רגשות אלה לעצמכם ותעַבּדו אותם ביניכם – בני הזוג – לבין עצמכם, מבלי להפגין את הפגיעה או העלבון בפני ילדכם. עשו כל שביכולתכם כדי להימנע מתגובות שנועדו לעורר את רחמיהם של הילדים, כגון: "אמא נורא עצובה בגללך!" ועל אחת כמה וכמה הימנעו מתגובות "נקמניות" בנוסח: "את לא רוצה שאקריא לך סיפור? בסדר! גם אני לא רוצה לתת לך נשיקה לפני השינה!"
זכרו שכל תגובה רגשית מוגזמת מצדכם, לא זו בלבד שלא תסייע לפתרון המצב, אלא היא עלולה רק להחריפו בכך שתעורר בילדכם רגשות אשם מיותרים. חשוב להבין שלילדים קטנים לא קל לגלות שבכוח המילים בלבד הם עשויים לפגוע ולהעליב את הוריהם החזקים, הכל-יכולים. יתרה מזאת, כאשר אתם נעלבים מדבריו של ילדכם, אתם כאילו נותנים להם משנֶה תוקף ומעבירים לילד ברמה זו או אחרת את המסר שיש אמת בדבריו. לעומת זאת, כאשר ילדכם מגלה כי מה שהוא אומר לא מצליח "להרוס" אתכם, וכי אינכם "יוצאים מכליכם" נוכח ביטויי ההעדפה שלו, הוא חש מוגן ובטוח, שכן הוא מרגיש כי הוריו חזקים דיָם כדי להכיל את כל טווח הרגשות המתעוררים בו.
 
כבדו את העדפותיו של ילדכם, אך הציבו להן גבולות 
כמו בנושאים רבים אחרים, תגובה "נכונה" לביטויי ההעדפה של ילדכם נמצאת אי-שם בטווח שבין מתן כבוד לצרכיו ולרצונותיו של הילד לבין הצורך להציב להם גבול.
כאשר ילדכם מבטא העדפה כלפי אחד מכם, אפשר בהחלט לכבד את בקשותיו, כל עוד הן סבירות בעיניכם. למשל, אם הילד מבקש לשבת ליד אבא בשולחן האוכל, אין כל מניעה לאפשר לו לעשות זאת. לעומת זאת, אם קמתָ באמצע הלילה להרים לה את המוצץ שנפל, אבל היא דורשת בתוקף שאמא תקום – אפשר בהחלט להציב גבול ולומר לה: "אמא ישֵנה עכשיו. קחי את המוצץ מאבא!"
אגב, הגבול אמור להתייחס להתנהגותו של ילדכם, ולא לרגש עצמו שהתעורר בו.
כך, למשל, יש בהחלט מקום לומר לילדכם: "לאמא לא מרביצים!" אולם אין טעם לשלול את רגשותיו ולומר לו: "אתה צריך לאהוב את אמא ואת אבא בדיוק אותו דבר."
האם אפשר כלל לאהוב שני אנשים שונים "בדיוק אותו דבר"?
 
כבדו זה את זה 
העדפת הילד את אחד ההורים עלולה להפוך לבעייתית כאשר היא נופלת על קרקע של מאבקי כוח או של קונפליקטים מתמשכים הקיימים מלכתחילה בין ההורים. כאשר הילד מעדיף הורה מסוים, וההורה הזה חש כי זה "ניצחונו" על פני ההורה האחר, העדפת הילד מקבלת מעין תוקף וכוח המעודדים אותו להמשיך ולנהוג במניפולטיביות ביחס להוריו, ובכך להעמיק עוד יותר את מאבקי הכוח המתקיימים ביניהם.
כדי למנוע זאת, לעולם אל תשתמשו בהעדפת ילדכם כנשק נגד בן זוגכם ("אתה רואה, בגלל שאתה לא נמצא מספיק בבית, הוא לא אוהב אותך!"). במקום זאת, כאשר ילדכם מבטא העדפה כלשהי ביחס לאחד מכם, השתדלו להתייחס לכך בשוויון נפש ולהציג מולו חזית אחידה, המבטאת כבוד וההערכה זה כלפי זה.
 
אפשרו לילדכם להעדיף את מי שהוא רוצה 
ילדים מעדיפים הורה אחד על פני האחר מכיוון שבמקרים רבים, העדפה זו משרתת בדרך כלשהי את צורכיהם ההתפתחותיים. בכלל, העובדה שלילד יש זוג הורים תורמת לאיזונים רבים בנפשו: היא מאפשרת לו גמישות, תורמת להתפתחותו הרגשית, ומקנה לו ביטחון רב. לכן, במקום להיכנס לתחרות סמויה ביניכם מיהו ההורה המועדף על ילדכם, אַפשרו לו ליהנות מקשריו עם שניכם, בידיעה שיהיו תקופות שבהן הוא יעדיף את אבא בהקשרים מסוימים, ויהיו תקופות שבהן הוא ירצה דווקא את אמא.
כאשר אתם מאפשרים לילד "חופש בחירה" כזה, אתם תורמים ליצירת איזונים אלה בנפשו ותומכים בהתפתחות אישיותו וביטחונו העצמי. כאשר ילדכם מרגיש כי אינכם "מתמוטטים" לנוכח העדפותיו המִשתנות, הוא יכול להרשות לעצמו את החופש לשנות שוב ושוב את העדפותיו, וליהנות מיחסיו הייחודיים עם כל אחד משניכם.
 
אל תקָבעו העדפות ואל תשייכו ילד להורה 
באופן שגור וטבעי, העדפותיו של ילד את אחד ההורים משתנות חדשות לבקרים. היום הוא מעדיף את אמא, מחר הוא יעדיף את אבא. יש דברים שהוא רוצה לעשות רק עם אמא, ופעולות אחרות מתאים לו לעשות דווקא עם אבא.
עם זאת, הורים עשויים לנקוט – מבלי משים – צעדים שעלולים לקבֵּע העדפות אלה לאורך זמן. הדבר קורה במיוחד כאשר יש יותר מילד אחד במשפחה, וההורים נוטים "לסווג" את ילדיהם ולומר, למשל: "הגדולה היא הילדה של אבא, והקטן הילד של אמא." אולם כדאי לקחת בחשבון שביטויים אלה לא רק משקפים מציאות, אלא במידה מסוימת גם מקַבּעים אותה ומשפיעים על הילדים ועל המשפחה בעתיד. כאשר ילד מסוים הוא "ילד של אבא" והאחר הופך ל"ילד של אמא", שניהם מפסידים את הגמישות הנפלאה שיצר הטבע בכך שכל ילד וילד הוא גם "של אבא" וגם "של אמא".
 
בדקו את עצמכם 
העדפת הורה היא, כאמור, תהליך טבעי לחלוטין המתרחש מדי פעם בכל משפחה, ולרוב אינו בעייתי כלל. עם זאת, אם אתם חשים שילדכם מתרחק מכם בצורה קיצונית ובאופן עקבי ומתמשך, כדאי לנסות לבדוק ביניכם לבין עצמכם, ויחד עם בן זוגכם, מה עשויים להיות הגורמים שיצרו מצב זה: האם אתה נמצא איתו מספיק זמן? האם כל אחד מכם עושה עם הילד פעולות נעימות ומהנות מפעם לפעם? האם את מקבלת אותה כמות שהיא, או שאת מרבה לבקר אותה? האם אחד מכם הוא תמיד "הקשוח" והאחר תמיד "הוותרן"? האם אתם מאפשרים זה לזה להיות משמעותיים עבור ילדכם, או שאחד מכם "תופס את כל המקום" ולא מותיר לאחר מרחב מספיק כדי לבסס את סמכותו ההורית? האם חלוקת התפקידים ביניכם אינה נוקשה יתר על המידה, כך שאחד מכם מבצע לבדו את רוב התפקידים ההוריים ואילו האחר מושקע כולו בתחומי חיים אחרים?
אם אתם חשים שמצב ההעדפות ההוריות במשפחתכם קיצוני, ואינכם מצליחים למצוא בעצמכם את הדרכים לווסת את העדפותיו של ילדכם, או אם נגרם בשל כך סבל – לאחד ההורים או לילד עצמו – כדאי מאוד שתפנו לייעוץ מקצועי כדי להתמודד עם סוגיה זו בצורה יעילה יותר.
 
לסיום, קחו בחשבון שהם רק ילדים. גם אם תמיד חלמתם על הילד שישיר לכם "אמא יקרה לי" או "לאבא שלי יש סולם" – זכרו שזה לא "תפקידם" לאהוב אתכם ולאשר את כישוריכם ההוריים. אל תתנו להעדפותיהם המִשתנות של ילדיכם לערער אתכם. אל תנקמו בהם בגללן, ולעולם-לעולם אל תאיימו עליהם שלא תאהבו אותם!
במקביל, אל תיכנסו לתחרות הדדית על אהבת ילדיכם. כאשר אתם משדרים לילדיכם שללא קשר לתחושתם כלפיכם, אתם ממשיכים לאהוב אותם כל הזמן והכי הרבה בעולם – כולכם יוצאים נשכרים מכך.