דמיינו לעצמכם פייה יפת כנפיים וטובת לב המגיעה ממש כמו בסיפורי האגדות הקסומים, מתעופפת מעל ראשי הילדים ומסבירה להם כיצד עליהם להתנהג, מהם החוקים והגבולות בבית ובסביבה וגורמת לילדים להיות ממושמעים, נינוחים ורגועים...אין צורך בהצבת גבולות ומשמעת, אין צורך להיות תקיף והחלטי ואפשר רק ליהנות ולהשתעשע, כי הכול פשוט נעשה כבמטה קסמים.....
אז נכון... פיות כאלה חיות רק באגדות ואילו אנחנו חיים במציאות שדורשת מאיתנו ההורים להציב גבולות אלה בעצמנו ולא לסמוך על קסמים, פיות ואגדות.

נושא הצבת הגבולות במשפחה, הוא נושא מרכזי שמאז ומתמיד העסיק הורים ומשפחות. אצל רב המשפחות כאמור לא מתגוררת פיה ואין קסמים והצבת הגבולות כרוכה לעיתים בעבודה לא פשוטה שלנו ההורים ודורשת עקביות ונחישות. הצבת גבולות היא הדרך לתחום עבור ילדינו את ה"מותר", וה"אסור" בחייהם בכלל ובחיי המשפחה בפרט. הגבולות מציינים לילדינו היכן מתחיל תחום והיכן הוא מסתיים. אנו מציבים גבולות בעזרת מילים ומשפטים: "אצלנו בבית לא אוכלים בסלון" או "אנחנו תמיד חוגרים חגורת בטיחות בנסיעה באוטו", או במילה "לא", "אסור". 

הנושאים המעסיקים אותנו בהצבת גבולות הינם כל הנושאים הקשורים בכללי התנהגות בבית ובחברה. כאשר התינוק צעיר הגבולות קשורים להרגלי אכילה ושינה, וכשהוא מתחיל לגדול מצטרפים גבולות הקשורים לגמילה מחיתול, ממוצץ, הנקה ובקבוק. כאשר הילד גדל אנו מציבים גבולות הקשורים גם בהתארגנות בבוקר ולקראת שינה בערב, צפייה בטלוויזיה, משחק במחשב ועוד.

בכל שלב התפתחותי, נעסוק כאמור בנושאים אחרים של גבולות, עלינו להיות גמישים, אבל גם עקביים והחלטתיים. בכל שלב ילד יפעל עת מנת לממש את הדחפים שלו. על מנת לעצור את הדחף, הוא צריך הרבה כוח = שוטר פנימי, ועד שנוצר שוטר פנימי יש את השוטר החיצוני – ההורה, ששומר ומהווה מודל ודוגמא להצבת גבולות.

בעבר המבנה המשפחתי היה כמבנה פירמידה. אב המשפחה שישב תמיד בראש השולחן היה בעל הסמכות במשפחה. ההירארכיה במשפחה הייתה ברורה לכל, היו חוקים וגבולות והייתה סמכות הורית. המשימה ההורית הייתה ברורה מאוד: לחנך את הדור הצעיר. היום ההורים אינם רוצים לגדל ילדים בצורה סמכותית כבעבר, כשלילדים לא היו זכויות והמרות והסמכות היו גדולים כל כך. אנחנו מתרחקים מגישות מסורתיות והגישה הופכת לגישה דמוקרטית המאפשרת יחסים של שיתוף ושוויוניות, אך גם מעוררת חרדה ובלבול בגלל חוסר בהירותה. בעקבות המעבר מחברה מסורתית- סמכותית לחברה מודרנית- דמוקרטית, השתנה המבנה המשפחתי וכיום ברב המשפחות הילד עומד במרכז המשפחה. הורים רבים מתקשים להציב גבולות ולבצע אותם והמרחק בינינו לבין ילדינו הולך ומצטמצם. בחברה המודרנית ובעידן הטכנולוגיה ותקשורת ההמונים הילדים מתחזקים במשפחה ומקבלים עמדה של כוח. מקורות הידע והאינפורמציה נמצאים בכל כלי תקשורת ובכל מקום וההורה כבר אינו מהווה מקור של ידע ומקור כוח. התבגרותם המוקדמת של הילדים ורכישת הידע בגיל כה צעיר, יוצרת ירידה משמעותית בתלותם של ילדים בהוריהם. ההורים לעומת זאת נעשים כמעט "חברים" של ילדיהם ומתקשים להציב גבולות. לפיכך ההורות בעידן המודרני הינה הורות מסובכת יותר. ההורה המודרני אמנם חשוף יותר למידע זמין אך הוא מבלה שעות רבות בעבודה, מתמלא ייסורי מצפון ורגשות אשם וכשהוא נמצא בחברת ילדיו הוא מעדיף "לבלות" מאשר "לחנך". מצד אחד אנחנו רוצים להיות הורים ליבראליים, להבין את ילדינו, להיות קשובים, אמפטיים, לדבר עם הילד בחופשיות וליצור תקשורת כזו שמאפשרת דיאלוג פתוח. מצד שני אנחנו רוצים להציב גבולות וליצור סדר וארגון בבית ולהקל בכך על ההתארגנות והאווירה בבית, להיות סמכותיים ובעלי משמעות, ולרב אנחנו מרגישים תסכול רב כאשר הפער בין הרצוי למצוי גדל. בעקבות כך נוצרות דילמות ונוצרים קונפליקטים אשר מעסיקים אותנו כהורים.

למה בעצם זה כל כך חשוב ?
הגבול הוא האמצעי העיקרי ליצירת סדר ולמניעת אנרכיה בבית ובחברה והוא מאפשר לנו לחיות במחיצת עוד אנשים ולנהל חיים תקינים. הגבול מאפשר לנו להבדיל בין יום ללילה, בין טוב לרע, בין מה מותר ומה אסור.בעזרת גבולות נוכל להקנות לילדינו ביטחון, תחושה של שייכות ותחושה שיש מי ששומר, מגן ולא מוותר עליי.  כשאין גבולות יש התשה מאוד גדולה של ההורים, שעסוקים בלנסות לרצות את ילדיהם מבלי להפעיל סמכות. חשוב להפעיל סמכות וגובלות בלי לערב כעס, בלי ייסורי מצפון
עבור ילדינו חשיבותו ניכרת בכמה היבטים שונים:

• בניית עולם פנימי: בכדי לעזור לילד לבנות ולגבש לעצמו עולם פנימי מסודר, ברור, יציב ומאורגן, בונים לו הוריו גבולות חיצוניים ובהמשך יבנה הילד את הגבולות הפנימיים התואמים את גילו ואופיו. הגבולות מתווים דרך, מבהירים בצורה ברורה מהו סדר היום ומהם הנהלים הקבועים. הילד יודע מה צפוי, מה מותר ומה אסור. הגבולות מונעים מהילד בלבול, חוסר שקט, מתח, תחושה של כאוס וחוסר שליטה. ללא הוריו יכול הילד ללכת לאיבוד.

• תחושה של ביטחון: כאשר אנו מציבים גבולות ברורים, הילד חש שיש מי שדואג לו וכך אנו מספקים לילד תחושה של בטחון, הרגשה שיש לו על מי לסמוך. הילד חש שיש מי שעוצר אותו, ישמור עליו וידריך אותו כאשר הוא בסכנה. כאשר הילד יודע שנעצור אותו כשהוא מבצע פעולות אסורות, הוא יכול לממש בביטחון את סקרנותו לנסות דברים חדשים.

• פיתוח יכולת דחיית סיפוקים: כאשר אנו כהורים מגבילים את ילדינו ומציבים גבולות, אנו עוזרים להם לפתח את יכולת דחיית הסיפוקים. לדוגמא: כאשר נגביל את שעות המשחק במחשב או הצפייה בטלוויזיה, הילד ילמד דרך כך לדחות סיפוקים.

• למידה חברתית: ילדים צעירים אינם יודעים מהם הנורמות החברתיות המקובלות ותפקידינו ללמדם ולהבהיר להם מהם החוקים הנהוגים בבית ובחברה. דרך הגבולות נלמדם את משמעות ההתחשבות באדם אחר. ( "אסור להרעיש בין שתיים לארבע")

• פיתוח העצמאות: כאשר אנו שמים גבולות לילדינו, אנו יוצרים הבחנה בינינו לבינו. בזכות הגבולות ילמד הילד על הנפרדות מהוריו, ילמד כי לעיתים רצונותיו שונים מרצונותינו וכך יפתח את זהותו האישית ואת עצמאותו.

מדוע הצבת גבולות חשובה לנו ההורים?
כשהגבולות אינם ברורים וכשיש ויכוח על כל דבר ועניין, אנו מבזבזים אנרגיות נפשיות רבות ומרגישים תסכול רב. כאשר ילדים אינם מכבדים את צרכיהם של ההורים, מבחינה פיזית ורגשית, ההורים מותשים, מתוסכלים והופכים להיות פחות ממוקדים, פחות החלטיים ופחות יעילים. אנו זקוקים לכיבוד צרכינו האישיים למען ההתפתחות האישית ולמען תפקודינו התקין כהורים.

למה כל כך קשה להורים להציב גבולות ?
ה"גבול" הוא אותו איסור, מגבלה, או כל דבר שלא נוכל לעשות וככזה הוא נתפס לעיתים כדבר שלילי. הצבת גבולות היא אמנות, משימה לא פשוטה הכרוכה במאמץ, בעקביות ובנחישות. גם כאשר אנו מבינים את חשיבותם של הגבולות בחיינו ובחיי ילדינו, אנו מתקשים מאוד להציב גבולות ולאכוף אותם. בעבר היה קל יותר להציב גבולות, כיוון שהתפיסה החברתית הייתה סמכותית וחד משמעית עד כדי נוקשות. מחירה של הנוקשות היה שהיא מנעה קשר וקירבה בין ההורים לבין ילדיהם. כיום, בחברה המודרנית, המרחק הצטמצם והורים רבים מגדירים את עצמם כ"חברים" של ילדיהם וכתוצאה מכך הגבולות בין הורים לבין ילדים רופפים והגבולות שהורים מציבים לילדיהם אינם יציבים עוד. אנו חיים בעידן דמוקרטי ומצפים לשוויוניות וכיבוד צורכי הילדים, אך מצד שני כאשר המציאות דורשת לנקוט בעמדה סמכותית נוצר קונפליקט ונוצר בלבול וההורים תוהים: "כיצד עליי לפעול "? הורים רבים מתבלבלים בין לתת תשומת לב לילד ולהתחשב בצרכיו לבין העדר סמכות הורית. בתקופה כה מבלבלת הורים רבים מאבדים את ביטחונם בהורותם ואת האינטואיציה ההורית.

הורים חוששים מכמה סיבות עיקריות: כאשר הורים עובדים שעות רבות כל כך ,הם מעדיפים לא "לבזבז" את הזמן היקר במחיצת ילדיהן ב"כעס", "חינוך", "משמעת" ו"סמכות", ומעדיפים להעביר את הזמן המשותף בנעימים ללא ויכוחים. בעקבות ייסורי המצפון ורגשות האשם שנוצרים עקב שהות מצומצמת יחסית ביחד, נוצר צורך "לפצות" את הילדים ו"קל" יותר "לברוח" מן החלק הקשה של ההורות – חינוך. ישנו גם החשש הרווח אצל הורים שאם יתעקשו ויציבו גבולות, יאבדו את אהבת ילדיהם, ידכאו את התפתחותם הטבעית ויגרמו להם סבל מיותר.

כיצד יכולים הורים להציב גבולות בצורה היעילה ביותר ?

כמו בכל נושא הקשור להורות אין "נכון" ו"לא נכון". אנחנו שונים זה מזה בתחומי חיים רבים וכך גם בהורותינו ובסדרי העדיפויות שלנו. ישנם הורים שמתעקשים על הצבת גבולות בתחום מסוים שלהורים אחרים יראה כלא חשוב להם ולא רלוונטי למשפחתם, ולכן אין "גבול נכון" אלא גבול שנכון ומתאים לנו ( ולא לשכנה או לחותנת)... מה נוכל לעשות כדי להציב גבולות באופן יעיל:

• תכנון והתמקדות: כיוון שלא הכול חשוב באותה המידה יש לעשות אבחנה בין עיקר לטפל.  יש להתמקד במאמצים להצבת גבולות ברורים לגבי הדברים החשובים והמשמעותיים לנו. בחרו את הדברים החשובים והעקרוניים לכם שעליהם לא תוותרו. לדוגמא:
1. בכל נסיעה חוגרים חגורת בטיחות באוטו.
2. אצלנו לא אוכלים בסלון.
3. בשעה שמונה נכנסים למיטות, ועוד. 
תכננו ביחד את התגובה להתנהגויות לא רצויות החוצות את אותו גבול. רק לאחר שהגבול נראה לכם ברור, נחוץ וחשוב ומובנת לכם חשיבותו ונחיצותו – צאו לדרך.

• הסבירו לילדיכם את הגבול: למה אי אפשר או אסור. הסבר קצר ולא מורכב שלא יתפתח בעקבותיו משא ומתן. חשוב שתעבירו מסר חד משמעי ברור ובהיר. כאשר הגבול לא ברור, גמיש ומטושטש יש סיכוי רב לחוסר הצלחה ואי עמידה בהצבת הגבול ואכיפתו. מסר אמביוולנטי מעודד המשך מאבק ובלבול.

• היו בטוחים, הפגינו נחישות: היו מוכנים להתעמתות, לתחושה של תסכול וכעס שיפגין ילדיכם. כאשר נגלה נחישות בהשגת המטרה נוכל להשיגה ביתר קלות.

• עקביות:  הצבתם גבול? היצמדו אליו. העקביות חשובה ליצירת רצף ומסר ברור, חד משמעי וקבוע. לכן חשוב שכאשר מחליטים על גבול, דואגים לקיימו בכל המצבים הקשורים אליו. כאשר לא נהייה עקביים, נבלבל את הילד שיתקשה להבין את המסר שאינו ברור. אם החלטתם שאוכלים רק ליד שולחן האוכל – כל הארוחות צריכות להתקיים שם. אם החלטתם באופן חד פעמי לחרוג ממנהגכם, לוו את ההחלטה בהסבר קצר לילדיכם.

• התאימו את הגבול לילדיכם: בדקו האם הגבול תואם את גילו ויכולותיו של הילד. זכרו שהגבולות "גדלים" יחד עם הילד ומה שהתאים לילד בן 5 כבר אינו מתאים לילד בן 10. בבית שבו יש כמה אחים, יש לעיתים צורך להתאים "גבול אישי" לכל ילד, כך ילד צעיר בן 4 או 5 ילך לישון בשעה מוקדמת יותר מאשר אחיו הבוגרים.

• שדרו חזית אחידה: למרות שסיכמתם ביניכם על הצבת הגבול לעיתים אתם נתקלים בחילוקי דעות. פתרו את הבעיה בעיתוי אחר. השתדלו לא לסתור את דברי בן הזוג שלכם בנוכחות הילד. בזמן אכיפת הגבול העניקו תמיכה וגיבוי זה לזה.

• עמדו במילה שלכם – היו אמינים: ילדים יודעים מתי הוריהם מאיימים, אך אינם מתכוונים. אין טעם לומר דברים חסרי משמעות ולחזור על אותם משפטים ואותם איומים שלא נעמוד בהם ולא נבצעם. אם אינם מתכוונים אל תאיימו, ילדיכם ילמד שכאשר אתם אומרים משהו אינם מתכוונים אליו ולא מבצעים אותו.

• דוגמא אישית: אם החלטתם ש"אסור לאכול בסלון" הגבול תקף לגביי כל בני המשפחה- גם לגביכם. הורה מאבד מכוח ההשפעה שלו אם הוא איננו עומד בעצמו בדרישות שהוא מציב לילדיו.

• חיזוקים חיוביים: אפשר להשתמש בחיזוקים חיוביים. פרס על התנהגות "טובה" יעיל יותר מאשר כעס או ענישה. עדיף לחזק התנהגות טובה ורצויה ואפשר לעשות זאת גם רק במילים: "ראיתי שמאוד רצית לאכול בסלון ולמרות שהיה לך קשה התגברת והצלחת".

הצבת גבולות ואכיפתן מחייבת השקעה מתמדת, שכרוכה בהשקעה של זמן, מחשבה וביצוע. הגבול תמיד מתייחס להתנהגות שאינה מקובלת ולא לרגשות או מחשבות. לילד מותר לדוגמא לכעוס, להביע מחאה, להביע רגש, אך אסור לו להרביץ כשהוא כועס. עולם ללא גבולות איננו עולם של חופש, הנאה ושחרור עבור ילדינו, אלא עולם של פחד, חוסר סדר ובלבול וכדי להקל עליהם נוכל לעשות אנחנו את המוטל עלינו ולא לחכות לניסים או קסמים. כי כאמור....פיות חיות רק באגדות.