איך היה היום בגן ילד מתוק שלי? עם מי שיחקת? אכלת? נהנת?
אנחנו שואלים את ילדינו שאלות מתעניינות בסיומו של יום הלימודים, ובימים הראשונים של שנת הלימודים, כולנו מחכים לשמוע תשובות שירגיעו אותנו ואת החששות שלנו. רגע אחרי שנפרדים בבוקר, והדמעות חונקות את הגרון, אנחנו כבר מחכים לרגע המפגש המתוק, לחיבוק, לנשיקה ולרגע שבו נוכל סוף סוף להרגיע את החששות שלנו וגם של ילדינו.
החופש הגדול תם. כולנו נפרדים מימי החופש, משהות משותפת בבית, עם הילדים. בילינו, טיילנו, קנינו והזענו, ואחרי שהסתיימו כל הקייטנות ולסבתא וסבא נגמר הכוח (או הכסף), מתחילה שנה חדשה שטומנת בחובה התרגשות אבל גם צער פרידה. אז נכון ששנת הלימודים החלה, אולם החגים המגיעים כל כך בסמוך לתחילתה, מוציאים את כולנו מהשגרה שוב ושוב. וכל פעם כזאת גורמת לצורך מחודש בהסתגלות. כאילו בכל פעם מתחילים מחדש.
הימים הראשונים בגן מלווים בהתרגשות גדולה לקראת מפגש עם הרבה דברים חדשים, מרגשים ומשמחים, ויחד עם זאת בחששות, פחדים, חרדות, והרבה סימני שאלה לקראת המפגש עם הבלתי מוכר והבלתי ידוע.
מעבר זה, כמו מעברים אחרים בחיי האדם, כרוך בפרידה מאנשים, מחברים וממקום, בהסתגלות לחוקים חדשים ולסדר יום שונה , במפגש עם אנשים בלתי מוכרים ובהתיידדות עם סביבה חדשה.
כולנו יודעים כי שינויים ומעברים מטבעם מעוררים חשש ודאגה, הלא ידוע מאיים עלינו ונראה מפחיד ולכן יש להתכונן לקראת השינוי ולקראת התקופה הראשונה של תחילת שנת הלימודים.
כמו אצלנו המבוגרים, כך גם אצל הילדים - יש המסתגלים לשינויים בקלות רבה יותר וכאלה שקשה להם יותר.
אולם חשוב לזכור שלנו, ההורים, תפקיד מרכזי בתמיכה וסיוע.
אבל איך נוכל לסייע כשאנחנו בעצמנו כל כך חרדים וחוששים ?
מה בכל זאת נוכל לעשות כדי להקל על ילדינו ולא פחות חשוב מכך, על עצמנו ? איך נוכל להפוך את התקופה הזאת לתקופה של למידה משותפת, של חוויה חיובית, בונה ומחזקת ?
קצת על ההתרגשות והחששות....
הכניסה לגן
הכניסה לגן או לפעוטון היא אירוע חשוב ומרגש בחייו של הילד וככזה הוא אכן מרגש אך גם מפחיד.
המעבר למסגרת חדשה מלווה בהרבה פחדים וחששות, הן שלנו ההורים והן של הילדים.
חששות אלו מובנים ומוצדקים. אנחנו שואלים את עצמנו שאלות רבות, שנשאלות גם ע"י הילדים: איך יראה הגן? מי תהיה הגננת ואיזה ילדים יהיו שם? ועוד שאלות רבות.
הילדים שלנו מחפשים את הביטחון בנו, ולכן חשוב לא להעביר לילד את החששות שלנו המבוגרים אלא לתת לילד תחושת בטחון שתקל עליו את המעבר לגן החדש. הילד קולט מהוריו את חששם ודאגתם ואלו יוצרים אצלו תחושה של חוסר בטחון וחרדה (נוסף על הפחד והחשש ה"פרטי" שלו). חשוב מאוד שההורים ישדרו רוגע ובטחון לגבי המעבר לגן החדש, כך יוכל הילד לשאוב ביטחון רב לו הוא זקוק בתקופה זו.
כדי לרכך את המעבר לגן החדש נוכל לעשות מספר דברים:
למשל, מומלץ להגיע לגן כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים, למפגש עם הגננת ועם הילדים האחרים. מאחר והגננת תהווה עבור הילד דמות מרכזית ומשמעותית במהלך השנה, ישנה חשיבות רבה למפגש הראשוני עם הגננת, הן של ההורים והן של הילד
שיחה בין ההורים לגננת יכולה להפיג מעט את המתח והחרדה. הילד יכיר את הגננת וישוחח איתה וגם יוכל לשחק בגן ובחצר. כך נרגיש כולנו יותר "בבית" וגם לנו ההורים תהיה תחושת בטחון שתקל עלינו ועל ילדינו.
אם זהו גן חדש והילד אינו מכיר ילדים אחרים בגן, מומלץ לנסות להכיר לילד לפני תחילת השנה חבר או חברה כדי שכבר ביום הראשון יוכל לשחק עם דמות יחסית "מוכרת".
אפשר להתכונן בעוד מספר דרכים לקראת השינוי:
כדי להקל על הילד ולהפיג מעט את אי הוודאות, אפשר לשתף את הילד ולהכין אותו לקראת מה שמצפה לו. אפשר לתאר פעולות יומיומיות ואת סדר היום,. דברו על השגרה החדשה, על השינויים ועל החוקים החדשים והמסגרת החדשה.
שתפו את הילד בחוויות הילדות שלכם, נסו להיזכר איך היה לכם ביום הראשון בגן או לספר על מעבר למסגרת חדשה כמו אוניברסיטה או עבודה חדשה. ספרו על החששות שהיו לכם במעבר למסגרת חדשה וההסתגלות באותה תקופה. תחושת ההזדהות תקרב ותפחית חרדות.
חשוב לתת ביטוי לכל קשת הרגשות: שמחה, עצב, פחד, חשש והתרגשות. חשוב להתייחס לכל אלה כאל רגשות "נורמאליים" ש"מותר" לבטא ולהרגיש. "מותר" להיות עצוב, לפחד וגם לבכות.
חזרה לשגרה
החופש הגדול הביא איתו לצד תחושת החופש המוחלטת והבילויים, גם שבירת מסגרת ושבירת שיגרה, לכן חשוב להחזיר את סדר היום כבר בימים האחרונים של החופש, לבנות קרקע יציבה ובטוחה ושגרת חיים שתעניק מחדש את הביטחון והקביעות שכל כך חשובים לילדינו. חזרה לשינה מקודמת בערב, הכנת התיק והבגדים וגם שעה קבועה של יקיצה בבוקר ואכילת ארוחת בוקר מזינה, כל אלה חשובים ליצירת מסגרת קבועה ויציבה.
ככל שנבנה עבור ילדינו סדר יום קבוע ומוכר, כך יהיה קל יותר להפטר מהרגלי החופש שאימצנו בדרך והתאימו לתקופת החופש אך אינם מתאימים לשנת הלימודים. אם ניתן מומלץ לא לעשות שינויים קיצוניים סמוך לתחילת השנה, כמו גמילה או מעבר חדר. רצוי לשמור על שגרה מוכרת, יציבה, כזו שתקנה ביטחון לילד.
בזמן אמת: עצות מעשיות לקראת היום הגדול:
אנחנו נפרדים מילדינו, ומלווים אותם לדרך חדש, לעיתים לא מוכרת, והפרידה מהם מלווה בחששות ובציפייה לקראת הבאות.
לרובנו הפרידה היא קשה, מלווה בבכי, כן, גם שלנו ההורים... ובכל זאת חשוב שנקפיד להיפרד "נכון", כדי להקל על הילדים וכך גם עלינו.
- אפשר לבחור את ההורה ש"קל" לו יותר להיפרד, זה חשוב בפרט בימים הראשונים ואולי גם אחרי סוף השבוע שבו היינו יחד.
- פרידה תכליתית, קצרה ויעילה. הורים רבים מתקשים לקום וללכת, לפעמים יש תחושה שככל שנשאר זמן רב יותר עם הילד, הילד ירגיש בטוח יותר. העובדות מראות בדיוק את ההיפך, ככל שהורה "מושך" את הפרידה יותר – כך קשה יותר לילד להיפרד.
- גם אם הפרידה קשה ומלווה בבכי, זכרו לא להעלם, ההעלמות יוצרת חוסר אמון אצל הילד ומגבירה את תחושת אי הוודאות. היא אולי נותנת פתרון מיידי, אולם תהפוך את הפרידות לקשות עוד יותר. הילד ייצמד להורה וירגיש חוסר ביטחון. אפשר להגיד: "אני הולכת עכשיו, אחזור בעוד שעה, בינתיים תהיה כאן עם הגננת והחברים החדשים".
- אם אתם בוחרים לשבת ליד הילד – עשו זאת למספר דקות מוגבל מראש. הראו לילד את מחוגי השעון והסבירו לו בדיוק עד מתי תישארו.
- חשוב שנעביר מסרים ברורים תכליתיים ואמיתיים שאותם נוכל לקיים. הבטיחו לילד שתשובו וקיימו את ההבטחה.
- השתדלו לעשות טקס קבוע בכל בוקר שיעזור לילד, שלא יצטרך "לנבא" באיזה שלב תהיה הפרידה ועקב כך להיות מתוח ולא רגוע, כי הרי בסוף נפרד....
- מומלץ להיעזר בצוות הגן, כיוון שהוא בעל ניסיון ומיומנות בנושא, כדאי להתייעץ ולשתף בחששות ובקשיים אם יתעוררו. כמו כן לשתף את הצוות בהרגלי הילד ולתת לו כמה שיותר אינפורמציה הכרחית וחשובה.
- אם הצוות מאפשר, כדאי להשאיר לילד חפץ מעבר אליו הוא קשור.
- חשוב לפנות זמן כדי להיות עם הילד בשלבי ההתאקלמות וההסתגלות. הורה עצבני שממהר לעבודה ולא פנוי רגשית לשהות בגן, יכול להעביר לילד את חוסר הנוחות והרצון ללכת.
- למרות הקושי שלנו בפרידה חשוב שנעביר לילד מסר שאנחנו סומכים עליו וגם על הצוות בגן ויודעים שיהיה לו טוב בגן. הילדים קולטים מהר את המסרים הגלויים והחבויים ולכן חשוב שאת הספקות שלנו והפחדים נשאיר מחוץ לגן ונלמד לעכל את הפרידה והשינוי קודם כל בעצמנו.
- שננו לעצמכם בראש שאתם סומכים על הילד שלכם שיוכל לבטא את עצמו, שידע להסתגל לשינויים ושידע להתמודד עם הקשיים.
- חשוב להבין שהתמודדות כזו מבגרת, מחזקת ומועילה. הילד מתאמן במיומנויות חברתיות ורגשיות ובעזרת תרגול זה יוכל להתמודד בעתיד בקלות רבה יותר ובהצלחה.
וכשאנחנו כבר בפנים...
בתקופת ההתאקלמות, בזמן השהות בגן תנו לילד לשחק בצורה עצמאית.
שבו במקום גלוי כך שהילד יראה אתכם ויהיה בטוח שאתם נמצאים, אך תנו לו מרחב לשחק, להכיר ולהתרגל בדרכו.
כולנו היינו רוצים לספר בגאווה על ההתאקלמות המהירה של ילדינו, אבל לא תמיד זה קורה. חשוב לציין שההסתגלות למסגרת היא מאוד אישית, לכל ילד קצב משלו וכל ילד יגיב בצורה שונה לשינויים. ישנם ילדים המסתגלים בקלות יחסית, אלה ימצאו מהר "מקום" ויתרגלו במהרה לאנשי הצוות ולילדים. לעומתם ישנם ילדים שמתקשים לעכל שינויים וכל מעבר כרוך בקשיים ובהסתגלות איטית, הכרוכה בקושי בפרידה ובמצבי רוח משתנים גם בבית בשעות אחר הצהריים.
רצוי להשתדל לא להשוות בין האחים, כאמור לכל אחד קצב משלו ויש לכבד את הקצב והאישיות השונים.
כדאי לקחת בחשבון שלעיתים הקושי מגיע רק אחרי כמה ימים, אחרי שכולם נרגעו ונראה לנו כי הכל "הולך חלק" ואין שום קושי, בדיוק אז "נופל האסימון" והפרידה הופכת להיות קשה ומלווה בבכי מר. היתרון במצב זה הוא שבדרך כלל בשלב הזה לגננת יש קצת יותר זמן להתפנות ולהעניק לילד חיבוק ויחס חם בפרידה, כשכל שאר הילדים כבר נפרדים קצת יותר בקלות.
וישנם גם מקרים שבהם הילד כבר מוכן לפרידה וההורים מתקשים להיפרד… אפשרו לילד לנתב את הדרך, סמכו עליו.
בימים הראשונים ההורה מהווה מקור של חום, ביטחון ונחמה ולכן חשובה מאוד השהות המשותפת לאחר שעות הלימודים. השתדלו להיות ביחד עם הילד ולדבר על חוויות היום.
תקופת החגים הקרובה מאפשרת שוב שהות משותפת בילד, אך גם מבלבלת ומאריכה את תקופת ההסתגלות. נראה כי הילד כבר הסתגל ושוב לאחר חופשה קצרה חלה רגרסיה והפרידה שוב קשה.
סבלנות ואורח רוח יועילו וכשנראה לנו כי ההסתגלות ארוכה משציפינו.
"שיא ושפל" - רעיון למשחק בימים הראשונים בגן וגם בימים שאחרי
במקום לשאול: "איך היה היום בגן"? ובכדי לא לקבל את התשובה המקובלת:"כייף", אפשר לשחק את משחק "השיא והשפל" .
כל אחד מהמשתתפים – אמא, אבא, וילדים מספר על משהו טוב שקרה לו היום וזהו השיא. אח"כ מספר מהו ה"שפל" של אותו יום, מה הרגיז אותו, הכעיס אותו או היה לו לא נעים.
אפשר "לשחק" בזמן ארוחת הערב או לפניי השינה. פתאום צצים ועולים ה"זיכרונות" מאותו יום ואפשר לשתף את בני המשפחה ולזכות לשמוע גם מהם על היום שעבר עליהם.
שתהיה פרידה קלה.
שנת לימודים מוצלחת, מלאת שמחה, חברים חדשים והתחלות נפלאות.