יכולת השימוש בשפה היא אחד המאפיינים שמייחדים את האנושות משאר עולם החי.
על אף ניסיונות אין-ספור להקנות יכולת זו למינים אחרים – החל בתוכים וכלה בדולפינים ובשימפנזים – לא נמצאו עדויות ממשיות לכך שמין אחר כלשהו מסוגל לרכוש שפה הדומה לזו האנושית, כך שכיום קיימת הסכמה רחבה כי השימוש בשפה הנו אחד הכשרים הייחודיים לבני-האדם. מנגד, מצויה העובדה המרתקת כי יכולת השימוש בשפה בקרב בני-האדם היא אוניברסלית. לכל חברה אנושית קיימת שפה, וכל אדם בעל אינטליגנציה נורמלית רוכש את שפת אמו, לומד את כלליה על מורכבותם העצומה ומשתמש בשפה ללא קושי, וכל זאת – בתהליך המתרחש במהלך 4-5 השנים הראשונות לחיים!

נראה כי על-מנת לעמוד במשימה מורכבת זו מתחיל התינוק ללמוד את שפת אמו כבר בימיו הראשונים מחוץ לרחם, ולמעשה – עוד קודם לכן.

 

מתברר כי כבר בהיותו ברחם מתחיל העובר ללמוד משהו אודות השפה אותה הוא עתיד לדבר. במחקרים נמצא כי תינוקות בני ארבעה ימים בלבד מסוגלים להבדיל בין דיבור בשפת אמם לבין דיבור בשפות אחרות. בנוסף, יעדיף היילוד את קולה של אמו על-פני כל קול אחר.

עם זאת, אף-על-פי שנראה כי היילודים מצוידים ביכולות לשוניות מסוימות כבר בהיוולדם, עדיין תידרש להם כשנה עד שיפיקו בפועל את המילה הראשונה שלהם. האנטומיה של היילוד אינה מאפשרת לו להפיק צלילי דיבור, כיוון שהתיבה הקולית שלו אינה פעילה בשלב זה של חייו. מבנה אנטומי זה הוא שמאפשר לתינוק יכולת חשובה אחרת – את היכולת לינוק ולנשום בו-זמנית.

כמו כן, על אף יכולתו של היילוד לזהות את צלילי שפת אמו, נמצא כי תינוקות בהיוולדם הם "בין-לאומיים". הם יכולים להבחין בין כל 150 צלילי-השפה (פונמות) הקיימים בכל השפות האנושיות. יכולת זו עתידה להיעלם במהלך השנה הראשונה לחייהם. הקשרים המתהווים בין תאי המוח בשנה זו מובילים לכך שבסופה יוכל התינוק להבחין בעיקר בין צלילי-השפה הרלוונטיים לשפה העיקרית אותה הוא שומע, ואילו יכולת ההבחנה בין צלילי-שפה שאינם חלק משפה זו תלך ותדעך בהדרגה. מכאן ואילך הלמידה להבחין בין צלילים של שפה חדשה תהיה קשה, עד כדי בלתי אפשרית. זוהי למעשה הסיבה לכך שבני לאומים שונים מתקשים להבחין בין צלילי שפות זרות, צלילים שאינם קיימים בשפתם (הספרדים מתקשים להבחין בין צלילי B ו V, היפנים בין R ו L וכו'). זהו גם ההסבר לקושי שאנו חווים בהיגוי שפה זרה, כשנלמדת בגיל מבוגר, ולמבטא הזר שמלווה את הגייתה. לו היינו נחשפים לשפה הזרה מיום היוולדנו (כפי שקורה במצבים של אימוץ תינוק מארץ זרה), היינו יכולים לדבר שפה זו ללא קושי, כאילו הייתה שפת אמנו.

 

בגיל שלושה חודשים תינוקות כבר משמיעים הברות שונות דמויות שפה, "דיבור" הדומה להמיית יונים. הדבר קורה בזכות שעות של אימון, המתרחשות מרגע הלידה, המובילות לפיתוח יכולת שליטה של התינוק על כמאה מערכות שרירים שונות הקשורות בהפקת שפה. נראה כי הורי התינוק, גם אם לא במודע, מעודדים אותו ליצירת דיבור זה. ראשית הם נוהגים לחזור על ההברות שמשמיע התינוק, ושנית, נוטים ההורים לדבר אל התינוק בטון גבוה, במשפטים קצרים ובצלילים החוזרים על עצמם. צורת דיבור זו נמצאה כתופעה אוניברסלית ואף זכתה לכינוי מיוחד – "אימהית" (אף-על-פי שגם אבות רבים ואף אחים ומבוגרים אחרים מדברים כך לתינוקות). נראה שהדיבור ב"אימהית" מועיל לתינוק, כיוון שהוא מאפשר לו להאזין לשפה ולתפוס אותה בצורה האופטימלית.

בניסויים נמצא כי כאשר מושיבים תינוק מול שני רמקולים – באחד משמיעים לו את קולה של אמו המדברת ב"אימהית" ובשני את קולה של האם, הדוברת בצלילי דיבור רגיל, התינוק מגלה העדפה ברורה להאזנה ל"אימהית". נראה שההורים מזהים העדפה זו אצל תינוקם כבר בשלבים מוקדמים של חייו ופועלים על-פיה, ואף מדווחים כי אינם מסוגלים לדבר אל התינוק אחרת.

תגובת ההורים לקולות שמשמיע התינוק הן שיוצרות למעשה את ה"שיחות" הראשונות להן שותף התינוק. דרך אינטרקציות אלו לומד התינוק כמה מאותם כללים הרלוונטיים ליצירת תקשורת, כללים שימשיכו ויהיו תקפים גם בהמשך החיים (דוגמת שמירה על קשר עין במהלך שיחה, לקיחת תור בדיבור וכו').  

לאחר שלב "המיית היונים" מתחילים התינוקות למלמל הברות שונות, ובכך הם למעשה מתאמנים בהפקת צלילי שפה שונים. מעניין לציין שבגיל חצי שנה מלמוליהם של כל התינוקות נשמעים דומים להפליא. תינוקות חרשים ממלמלים אף הם בגיל זה, באופן דומה. לעומת זאת, לקראת גיל שנה, מתחילים התינוקות להפיק רק את אותם הצלילים הרלוונטיים לשפת האם שלהם, ואילו תינוקות חרשים מפסיקים למלמל בשלב זה, ומתחילים ללמוד להשתמש בידיהם להפקת שפת הסימנים.  

במהלך השנה הראשונה לחיים, הולך ומשתכלל מלמולם של התינוקות, עד שנעשה יותר ויותר דומה לשפה מדוברת. הם משמיעים רצף של הברות, תוך שימוש באינטונציה של שפה, גם אם לדיבוריהם אין עדיין כל משמעות.

 

בגיל שנה לערך מתחילים תינוקות לבטא את המילים הראשונות שלהם. מילים אלו דומות למדי אצל כל התינוקות (אבא, אמא, אור… ). בהמשך מופיעות מילים המתייחסות לדברי מאכל, בעלי-חיים, שמות פרטיים של אנשים ועצמים נוספים. ואולם, עוד קודם להשמעת המילה הראשונה, מגלים התינוקות הבנה מילולית מרשימה ביותר. נהוג לומר כי בסביבות גיל שנה מבינים התינוקות כמאה מילים, בעיקר כאלו המתייחסות לבני-משפחה, חיות-בית, דברי-מאכל, צעצועים וחלקי גוף. ניתן ללמוד על הבנתם זו של התינוקות מיכולתם לבצע הוראות פשוטות הניתנות להם. קיים אפוא פער משמעותי בין יכולת ההבנה של התינוק לבין מספר המילים שהוא יודע לבטא. פער זה עתיד להמשיך ולאפיין את כל שנות הילדות המוקדמות.

אחת ההשלכות הקיימות לפער זה היא תופעה המכונה הכללת-יתר.  בשל הפער בין מספר המילים המצומצם העומד לרשות התינוק לטווח המושגים הרחב הקיים אצלו, נוטים ילדים להצמיד למספר מושגים את אותה המילה. כך למשל, הם מכנים את כל הגברים "דוד", ולכל בעלי-החיים קוראים "כלב". נטייה זו הולכת ופוחתת ככל שאוצר המילים של הילד גדל, עד שנעלמת בסביבות גיל שנתיים וחצי.

 

אוצר המילים של הילדים גדל באופן עצום בשנים הראשונות לחייהם. בעוד בגיל שנה וחצי יש לילד אוצר מילים של כ - 25 מילים, הרי שבגיל 6 מגיע אוצר מילים של ילד ל כ- 15000! גידול מדהים זה מחייב אותו ללמידת 10 מילים ביום בממוצע (!), לאורך כל תקופה זו. בהמשך מתייצב ומואט קצב רכישת המילים החדשות.

נראה כי אחד ההסברים לתופעה מדהימה זו הוא העובדה שילדים מכוונים ללמידת שפה.
הם נוטים להצביע על חפצים, תוך שהם מבקשים לדעת מה שמם, וכשהם שומעים מילה לא מוכרת הם חוזרים אחריה, ומשייכים אותה לאחד המושגים הקיימים אצלם בראש.

בין גיל שנה וחצי לשנתיים וחצי מתחילים ילדים לחבר מילים זו לזו, ליצירת משפטים. המשפטים הראשונים נקראים משפטים טלגרפיים – הם נוצרים מהצמדת שתי מילים זו לזו, ללא מילות תחביר, מילות קישור, סיומות וכו'. הילדים משתמשים רק במילים הנושאות את התוכן המשמעותי ביותר. בהמשך המשפטים הולכים ומתארכים ונוספות להם מילות קישור ומילים דקדוקיות.

אחת הדרכים בהן משתמשים הילדים להרחבת יכולת השימוש בשפה בשלב זה, היא שאילת שאלות. בגילאי 3-4 נוטים הילדים להציג בפני המבוגרים שוב ושוב שאלות כגון "מה?", "איפה?", "למה?", ובכך מרחיבים את יכולתם הלשונית ואת הידע שלהם על העולם. 

בסביבות גיל ארבע נראה כי הילדים כבר מתחילים לשלוט בשפה. הם מתקנים טעויות הגייה של אח צעיר, מתחילים להשתעשע במשחקי לשון ובחריזה, הם יודעים כי כאשר יבקשו דבר-מה בנימוס יש סיכויים גדולים יותר שבקשתם תיענה וכו'.

כמו כן, בשלב זה שפת הילד כבר מפותחת מספיק, על-מנת לאפשר לו לדבר גם על דברים שאינם בטווח ראייתו המיידי. כך למשל, הילד יכול, באמצעות השפה, לשתף את ההורה בחוויותיו מיומו בגן, ואף להביע את דעותיו ואת משאלותיו.   

 

 

לעיתים נדמה כי התינוק עם היוולדו אינו מבין דבר, ולכן אין צורך אלא למלא את צרכיו הפיזיים השונים. ואולם, מכל אשר ידוע לנו באשר להתפתחות השפה, עולה כי קיימת חשיבות רבה לדבר אל התינוק כבר מרגע היוולדו (ואפשר עוד קודם לכן…). זכרו כי התינוק מכווָן לקלוט שפה אנושית, וגירויים סביבתיים רבים ככל האפשר יסייעו לו לשכלל יכולת זו.

 

הורים לעיתים חשים נבוכים נוכח נטייתם הטבעית לדבר עם התינוק בטון גבוה ומתמשך ובמילים פשוטות (השפה המכונה "אימהית"). אל תתביישו לעשות זאת! נמצא כי זוהי צורת הדיבור התואמת ביותר את צורכי התינוקות, וכי היא מסייעת להם להקשיב לשפה ולרכוש אותה בצורה האופטימלית.

 

על אף קיומם של שלבים התפתחותיים דומים למדי אצל כל הילדים בתהליך רכישת השפה (ממלמולים למילים בודדות, ובהמשך – צמדי מילים וכו'), קיימת שונות גדולה בקצב רכישת השפה אצל ילדים שונים. חשוב לדעת כי שונות זו היא נורמלית, ולכן אין טעם להיות שקועים בהשוואות עם ילדי השכנים, באשר ליכולותיהם הלשוניות של ילדינו. התאזרו בסבלנות – בסופו של דבר כל הילדים לומדים לדבר!

 

ובכל זאת – כדאי להיות עם היד על הדופק, על-מנת לאתר סימנים שעלולים להעיד על בעיה כלשהי בהתפתחות השפה של הילד.

סימן ראשון שצריך להדליק נורת אזהרה הוא מצב בו התינוק מפסיק למלמל. הדבר עלול להוות אינדיקציה לקיומה של בעיית שמיעה. כדאי להתייעץ ולבדוק זאת ב"טיפת חלב".

בהמשך, יש להיות ערים למצב בו ילד מאחר באופן משמעותי בדיבור (על מנת להחליט האם אכן מדובר בפיגור "משמעותי" בהתפתחות הדיבור, כדאי בשלב ראשון להתייעץ עם הגננת בגן הילדים של הילד או עם רופא הילדים). 

אך עוד בטרם פונים לייעוץ מקצועי, כדאי לדעת שישנם מספר גורמים, שעשויים להוות הסבר לאיחור בהתפתחות השפה של הילד. כך למשל, ילד שגדל בבית דו לשוני ונחשף ליותר משפת אם אחת. ילדים כאלו מתחילים בדרך-כלל לדבר מאוחר יותר מאחרים; אף על פי כן הם "מדביקים" את הקצב בהמשך, ורוכשים לרוב את שתי השפות על-בוריין.

גם קיום נטייה לאיחור בדיבור במשפחה עשויה להוות הסבר לעיכוב בהתפתחות השפה. ושוב – יש לזכור כי השונות הנורמלית בתהליך זה היא גדולה למדי.

כמו כן כדאי לדעת כי בנות נוטות להיות זריזות יותר מבנים ברכישת השפה.   

אם למרות כל האמור, קיים חשש אצל ההורה, באשר להתפתחות השפה של ילדו, יש מקום להתייעץ ולבדוק זאת בעזרת איש מקצוע.