הרמת חפצים קטנטנים – איסוף ממשטח כלשהו הינה מיומנות שמתחילה בגיל תשעה חודשים. זהו הגיל שבו נראה תנועות אקטיביות של הגוף והזרועות  בשכיבה במיטה בעגלה ובאמבטיה..

בדרך כלל תינוקות יכולים כבר לשבת על המשטח ללא תמיכה למשך מספר דקות.  התינוק יכול להעביר את משקלו לפנים ולהרים חפץ/צעצוע מבלי לאבד את שיווי משקלו. בשלב זה התינוק עבר כבר אימון ארוך של שכיבת בטן כשהוא נתמך על הזרועות  ונושא את משקל גופו על הידיים ומבצע ניסיונות לזחול. התינוק  משתמש בזרועותיו כדי לשנות תנוחות וכדי לשחק תוך שהוא נשען על זרוע אחת ומשחק בשנייה . בכל פעם צד אחר של הגוף לוקח את תפקיד המייצב ונושא את משקל הגוף תוך שמירה על שיווי משקל וצד אחר פועל .

בשלב זה התינוק יכול לאחוז חפצים קטנטנים בכף ידו. יש לו יכולת טובה של שמירה על זקיפות הגוו למשך מספר דקות, השכמות נמצאות במצב שמאפשר לזרועות לקבל יציבות טובה על מנת שכף היד תהיה משוחררת לבצע את הפעילות העדינה של גריפת חפצים קטנים בין האגודל ואצבע 2  אנו קוראים לדגם זה של אחיזה "פינצ'"  אחיזה זו הולכת ומשתכללת עם השליטה של התינוק בתנועתיות בכל מישורי התנועה והיא קשורה קשר הדוק ליכולתו של הגוף למצוא את אזורי היציבות לזרועות .

ממצב זה ואילך ההתפתחות המוטורית הולכת לכיוון של אפשרויות אין סופיות של פעילות מעודנת ומורכבת  של הידיים .

כמובן שההתפתחות השכלית והשאיפה של התינוק לחקור ולהתנסות מובילה אותו לבצע מידי מספר ימים פעילות חדשה עם כפות ידיו.

כל המיומנויות שציינתי , מתפתחות מגיל 9 חודשים  ודורשות פעילות של שתי הידיים. שתי הידיים פועלות בקו האמצע של הגוף ועדין לא יכולות לבצע את חציית קו האמצע של הגוף. יש לציין שלמרות שהתינוק מסוגל בגיל 9 חודשים לגרוף חפצים קטנטנים , עדיין אין לו את היכולת לשחרר את החפץ הקטנטן מידו לתוך כלי קטן.

בגיל 11- 12 חודשים, התינוק יכול לבנות מגדל משתי קוביות לאחר שמדגימים לו. הוא  מסוגל להשחיל על מוט טבעות וגם לשלוף את הטבעות מהמוט. הוא עושה זאת ע"י שימוש בשתי הידיים כשבכל פעם יד אחרת  מבצעת את המשימה והיד השנייה תומכת במוט .  התינוק לומד תוך כדי ניסיון את חשיבות התנועה המדויקת ביד אחת והייצוב של החפץ בידו השנייה.

לא בכדי הדגשתי את המילה מדגימים  משום שזו אחת הדרכים לעודד את התינוקות לבצע פעולות מורכבות.

 אנו כהורים צריכים לתת לתינוק הזדמנות ולגרות  אותו . הורה שמונע מילדו התנסות עם חפצים קטנטנים (כי בד"כ מדובר בחפצים שעלולים לגרום לו לחנק אם יבלע אותם או יחדיר אותם לפתחי האף , האוזניים וכו') לא מאפשר לו להתנסות  ולא יביא את היכולת המתפתחת לידי מימוש.  ההורים צריכים להיות מספיק יצירתיים על מנת להביא לילד חפצים קטנים כמו "צ'יריוס" או פרורי "במבה" גם צימוקים קטנים ,כל אלו יכולים להוות "משחק" שעוזר לפיתוח מיומנות תפיסת חפצים קטנים והם אינם מסוכנים ואף מאוד מגרים . בעיקר צריך  להדגיש כי התינוק זקוק בשלב זה לנוכחותו של ההורה לידו בזמן ה"משחק המודרך ". ההורה שולט במצב ומונע מילדו סיכונים ועם זאת מראה ומדגים , התינוק "עונה" לו בחיקוי של התנועות וכך לומד.

רק בגילאי 13-15 חודשים התינוק יכול להכניס צימוק לתוך בקבוק ולשחרר אותו מכף ידו.

בגילאי 13-15 חודשים הילד מתחיל לדפדף בספר. אם נתחיל להקריא לו הקראה מכוונת ונאפשר לו להעביר את הדפים בספר , נעודד אותו לשפר מיומנות זו. כמובן שבהתחלה יש לבחור בספרים עם דפי קרטון עבים כי לילד יהיה קשה להתמודד עם דפים דקים ומתקמטים.

בגיל זה התינוק מתחיל להאכיל את עצמו עם כפות הידיים. הוא מסוגל לאחוז בכפית ומביא אותה לפיו הצורה מסורבלת ואינו מצליח לסובב את הכפית ,  ולכן מכניס את צידה של הכפית לפיו. אם הוא נתקל בקושי באיסוף המזון הוא יעזור לעצמו עם ידו השנייה.

בגילאים הללו עדיין אין העדפת יד. בשנת החיים הראשונה ואף בחלק גדול משנת החיים השנייה, התינוק הנורמאלי מתנסה כמעט שווה בשווה בשני  צידי הגוף . הוא מושיט הן את יד ימין והן את יד שמאל לחפצים. הוא מעביר מיד ליד. מכניס את הצעצוע לפיו פעם בימין ופעם בשמאל ומשחק עם שתי הידיים. בדרך זו נוצר קשר עין יד טוב ותקין גם בצד ימין וגם בצד שמאל ומתפתח באופן נורמאלי קו האמצע של הגוף. תינוק "ימני" או "שמאלי" בשנת החיים הראשונה חשוד כי אינו פועל עם היד השנייה בשל בעיות כלשהן הקשורות במערכת העצבים או השלד והשרירים. 

המוח בעת לידתו של התינוק עדיין לא סיים את התפתחותו . עדיין אין התמיינות שלמה של תאי העצבים  לפי המרכזים השונים במוח. לקראת גיל שנתיים ניתן כבר להיווכח אם הילד ימני או שמאלי אך אצל פעוטות רבים הצידיות מתפתחת בגילאים מאוחרים יותר.

יש להדגיש כי צידיות תקינה תתפתח כשלגוף שני צדדים מיומנים ו"טובים" בכל התפקודים, ועם זאת צד אחד של הגוף יקבל עליו את תפקיד הדומיננטיות וימשיך להתפתח כצד שיעדן וישכלל את היכולת המוטורית העדינה,  הצד השני יבצע תפקיד משמעותי לא פחות וישכלל את היכולת להיות מייצב, מארגן ותומך כדי לאפשר לפעילות המעודנת להתבצע. לגופו של פעוט נורמאלי  שני צדדים "טובים" ולכל אחד מהם תפקיד המייחד אותו.